I. שיטת בעירה (הנפוצה והאינטואיטיבית ביותר)
לחומרי PVC יש מאפיינים ברורים בעת שריפה:
צבע להבה: הלהבה צהובה עם קצה ירוק ייחודי.
עשן: מייצר עשן שחור סמיך בכמויות גדולות, מאפיין אופייני.
הסרה מלהבה: עצמית-כבויה לאחר הסרה ממקור הלהבה, מה שמצביע על כך שמדובר בחומר מעכב-בעירה.
ריח: פולט ריח חזק וחריף של חומצה הידרוכלורית (בדומה למימן כלורי), סימן היכר של פלסטיק עם כלור.
✅ השוואה: מסועות PU מייצרות פחות עשן, בעיקר עשן לבן, עם ריח עדין יותר וריח קל או ריח איזוציאנט. לאחר השריפה הוא משאיר חומר שחור וצמיג בעל מראה חוטי.
II. בדיקת מסיסות ממס
בדיקה זו מנצלת את המסיסות של PVC בממיסים ספציפיים:
ממיסים מסיסים: טטרהידרופורן, ציקלוהקסנון, מתיל קטון, דימתילפורמאמיד וכו'. חימום משפר את המסיסות.
ממיסים בלתי מסיסים: מתנול, אצטון, הפטן וכו'. PVC אינו מסיס בממיסים אלו בעצם.
הצעה תפעולית: קח דגימה קטנה והנח אותה ב-tetrahydrofuran. אם זה מתנפח או מתמוסס באופן משמעותי, זה כנראה PVC; PU בדרך כלל אינו מסיס או מגיב אחרת בממסים אלה.
III. מאפיינים פיזיים ותצפית מישוש ניתן לבצע שיקול דעת ראשוני בשיטות יומיומיות:
התאוששות אלסטית: מסוע PVC חוזרים לאט לאחר הקיפול, עם זמן התאוששות ארוך; PU מתאושש במהירות.
עמידות בפני שריטות משטח: גירוד המשטח עם ציפורן, PVC משאיר בקלות שקע שמתאושש לאט; PU כמעט לא משאיר סימן.
שינויים במרקם: PVC נחות עשוי להכיל כמות גדולה של חומר מילוי, להרגיש קשה יותר, שביר ונוטה להיסדק בטמפרטורות נמוכות.
IV. שיטות בדיקה מקצועיות (רלוונטיות לתרחישי דרישות גבוהות-)
לקביעה סמכותית, ניתן להשתמש בשיטות המעבדה הבאות:
ספקטרוסקופיה אינפרא אדום FTIR: מזהה במדויק את המבנה הכימי של החומר כדי לאשר אם הוא פוליוויניל כלוריד.
ניתוח תרמוגרבימטרי (TGA) וקלומטריית סריקה דיפרנציאלית (DSC): ניתוח התנהגות פירוק תרמי ומאפייני טמפרטורת עיבוד.
קביעת כלור: זיהוי תכולת כלור באמצעות תגובה קולורימטרית לפירידין, תוך הבחנה נוספת של PVC מחומרים אחרים המכילים כלור-.
